תפריט
הסיוע הראשוני שמעניק מד"א לנפגעים עבר כברת דרך מרשימה מאז הקמתו ועד היום. מאמצעי טיפול בסיסיים ומינימליים ועד פיתוחים טכנולוגיים חדשניים ומתקדמים לסיוע טרום אשפוזי • האבולוציה של העזרה הראשונה במד"א
תחבושת גלילית לחבישת פצעים ועצירת שטפי דם, משולש מבד ערבי וסד עץ לקיבוע שברים. עם הציוד הזה ועוד אמצעים יצא מד"א לדרך כשהוקם בשנות ה-30 של המאה הקודמת. אז הוכתבה תורת העזרה הראשונה המיטבית של אותה תקופה, מניסיונם של רופאים צבאיים במלחמת העולם הראשונה וממידע שנשאב מ"הצלב האדום" הבינלאומי. חלק מחומרי החבישה נרכשו או נתרמו אז מעודפי מלחמת העולם הראשונה. התחבושות הגליליות הוכנו על ידי המתנדבות, במתפרה שהוקמה לצורך זה בבית מד"א בתל-אביב. ביחד עם סדי העץ ומשולשי הבד, היו התחבושות הללו הרכיבים העיקריים של תיק העזרה הראשונה, שקיבלו אז החובשים לקראת צאתם לשטח.
בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה נרשמה התקדמות נוספת. אז, השתדרגה תכולת תיק העזרה הראשונה בזכות ידידי מד"א בארה"ב, שתרמו לארגון כמויות של תחבושות אישיות בגדלים שונים (קטנה, בינונית וגדולה לבטן), אמפולות יוד לחיטוי פצעים וסדי "תומס" לקיבוע שברים בגפיים התחתונות. התיקים המוגדלים האלה סייעו לטפל בפצועים הרבים, שנפגעו במלחמת העצמאות.
העלייה ההמונית, עם קום מדינת ישראל, שנקלטה ברובה במעברות וביישובים חדשים שהוקמו ברחבי הארץ, הכתיבה צרכים חדשים. רוב היישובים הללו היו מרוחקים מבתי-חולים והעברת פצועים וחולים לקבלת טיפול הייתה איטית ומסובכת. כדי להקל על האוכלוסייה החדשה, תרמו ידידי מד"א ברחבי תבל כספים להקמת תחנות עזרה ראשונה ביישובים מרוחקים, ואף רכשו למענם אמבולנסים וציוד רפואי.
במקביל נמשכה הנחלת תורת העזרה הראשונה לכלל הציבור ברחבי הארץ. קריאת מד"א בכלי התקשורת ללמוד הגשת עזרה ראשונה, נשאה פרי ומספר הנרשמים לקורסים גדל והלך בהתמדה. עומס המשימה הוטל אז על כתפיהם של קומץ מדריכים, חלקם עובדי מד"א בשכר וחלקם מתנדבים, שנזקקו לאמצעי הדרכה נאותים.
ד"ר אריה אלוטין, המנהל הרפואי של הארגון והאחראי על ההדרכה והמדריך הראשי באותם ימים, צבי שני, פנו אז להנהלת מד"א בבקשה לרכוש ציוד הדרכה, החל מתחבושות ומשולשי בד, מפות אנטומיות, בשלדים ובובות ללימוד הנשמה.
בשנות ה-50 נוסף לילקוט החובשים "מנתב אוויר דו כיווני להנשמה", שהקל על צוותי העזרה הראשונה להנשים מפה לפה, ללא מגע ישיר בין המנשים למונשם. מכשיר פשוט זה היה בשימוש עד סוף שנות ה-60, עד שהוחלף באמצעים מתוחכמים יותר.
גידול האוכלוסייה המהיר בשנותיה הראשונות של המדינה, ובעקבותיו עומסי התנועה בכבישים שהעלו את מספר תאונות הדרכים, חייבו התייחסות חדשה לשירותי העזרה הראשונה. כצעד ראשון יזם מד"א את הגדלת מספר האנשים בעלי ידע בעזרה ראשונה, המסוגלים לטפל בפצועי תאונות עוד לפני הגעת צוותי מד"א. ברוח זאת נתקבל אז בכנסת, ביוזמת מד"א, החוק המחייב נהגי רכב ציבורי, כגון מוניות ואוטובוסים, או נהגי משאיות המובילים חומרים מסוכנים, לעבור קורס עזרה ראשונה. החוק החדש אף חייב כל רכב כזה להצטייד בתיק עזרה ראשונה. עם הזמן הורחב החוק והיום החזקת תיק עזרה ראשונה היא תנאי לרישוי כל בית ספר, גן ילדים ומוסד ציבורי. יתר על כן, בשנת 2008 קיבלה הכנסת, לבקשת מד"א, חוק המחייב החזקת מכשירי החייאה (דפיברילטור אוטומטי למחצה) במקומות ציבוריים, כדי שגם אם מתרחש דום-לב מחוץ לבית-חולים, ניתן יהיה להציל חיים.
שיעור החייאה בקורס של מד"א בשנות ה-70
תיק העזרה הראשונה שהיה בשימוש מד"א בשנות ה-30
בעשורים האחרונים עשה מד"א קפיצת דרך בתחום הדרכת העזרה הראשונה והרפואה הטרום-אישפוזית. כל החידושים בתחומים אלה באו לביטוי בציוד, חוברות וספרי הדרכה ובהיערכות לקראת אירועים רבי נפגעים. גורם התמותה השני בתפוצתו במדינות המפותחות, כולל ישראל, הוא מחלת לב ובעיקר אוטם שריר הלב. הניסיון הרב שנצבר במשך השנים הצביע על כך, שככל שהעזרה הרפואית מגיעה מהר יותר לנפגע מהתקף-לב, רבים יותר הסיכויים לחלצו בשלום. בעקבות זאת יזם חיים ויגוליק, מנהל מד"א בירושלים, בשנת 1972 את הפעלתו של "שירות רפואי נייד לחולי-לב". השירות החדש, שכונה בשעתו שח"ל (שירות חולי-לב), רשם לזכותו החייאות מוצלחות רבות ובעקבות זאת הוחלט להפעילו גם בתחנות מד"א אחרות.
החדשנות והאמצעים בטיפול הראשוני, המיושמים ע"י מד"א, התעדכנו עם השנים במהירות ושברו בכל פעם שיאים חדשים – תוצר לקחים שהופקו בשטח. בעבר הלא רחוק, היה צוות האמבולנס אמור להגיש לפצוע הסובל מטראומה, עזרה ראשונה וטיפול החייאה מתקדם עד לייצוב מצבו, ורק לאחר מכן להעבירו לבית החולים. כתוצאה מכך היה הצוות מרותק שעה ארוכה אל הנפגע. תפיסה עקרונית זו השתנתה והוחלפה במתכונת "שעת הזהב", הרואה חשיבות עליונה בזירוז הטיפול בנפגע ובהעברתו לבית-החולים במהירות המרבית, מיד לאחר טיפול חירום ראשוני. מתכונת זו קובעת כמה שלבים לטיפול בפצוע. הראשון מקצה עשר דקות לטיפול ראשוני מציל חיים, כגון פתיחת נתיב אוויר והנשמה, עצירת שטפי דם, הרכבת חוסם עורקים, מתן נוזלים וקיבוע ללוח גב. השלב הבא: פינוי מידי לבית חולים, בעוד הטיפול בנפגע נמשך על פי הצורך וסוג הפגיעה. הפינוי מתבצע באמצעים המתקדמים ביותר, ובכלל זה הפעלת מסוק לפינוי לבית חולים הקרוב או לבית חולים ייעודי בהתאם לסוג הפגיעה. בעקבות אימוץ מתכונת "שעת הזהב", פועל מד"א כיום עפ"י הכללים המתקדמים ביותר של רפואת חירום טרום אשפוזית, המתמצה בהענקת עזרה רפואית דחופה, אם ליחיד, במקרה של תאונה, התקף-לב או מחלה חמורה, ואם לרבים, במקרה של אירוע רב-נפגעים. למעשה מדובר בהרבה יותר מאשר פינוי חירום מהיר לבתי חולים, אלא במערכת שלמה, המתאמת בין גופים שונים, גם בשגרה וגם במצבי חירום. לב המערכת הוא המוקד המרחבי, המקבל כל קריאה לעזרה מהציבור. המוקד מאויש בצוותים מיומנים, שהוכשרו לקלוט ולהעריך מידע שמתקבל עם הקריאה, אפילו אם היא באה מעובר אורח מבוהל. בזכות המכשור החדיש של המוקד, המצויד במיטב טכנולוגיות התקשורת והעברת נתונים בזמן אמת, מסוגל המוקד לשגר מידית למקום האירוע כונן מיומן ומצויד בהתאם, כשבמקביל משוגר אמבולנס או ניידת טיפול נמרץ, בהתאם לחומרת המקרה.